החלטה בתיק בש"פ 367/05

           בפני בקשה להסרת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).

           כנגד המבקש ואחרים הוגש, ביום 7.6.04, לבית-המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום, המייחס להם עבירות ביטחוניות שונות וביניהן השלכת בקבוקי תבערה, קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לחטיפה. כתב האישום תוקן ונוסף לו סעיף אישום, אשר אינו רלוואנטי למבקש, והוא רצח החייל אולג שייחט.

           ביום 9.12.04 חתם שר הביטחון על תעודה בדבר ראיות חסויות (להלן: תעודת החיסיון) בהתאם לסמכותו לפי סעיף 44 לפקודת הראיות. בתעודת החיסיון הביע שר הביטחון את דעתו, לפיה מסירת ראיות בנושאים המפורטים להלן עלולה לפגוע בביטחון המדינה:

"1.   מקורות מידע של כוחות הביטחון וקהיליית המודיעין וכל פרט, לרבות תוכן המידע, שיש בו כדי לחושפם.

2.    שיטות ודרכי פעולה, נהלי והנחיות עבודה, יכולות ואמצעים טכניים ודרכי איסוף מידע של כוחות הביטחון וקהיליית המודיעין, באיסוף המידע ובחקירה ותוכן המידע שיש בו כדי לחושפם, למעט התייחסות לטעמי פסול, באם ייטענו בפני בית המשפט לגבי חקירת הנאשמים.

3.    תפקידים, משימות וכינויים של יחידות קהיליית המודיעין וכל פרט היכול לחושפם. שמם וכל פרט אחר שיש בו כדי לחשוף את זהותם של אנשי קהיליית המודיעין."

           המבקש עתר לבית-משפט זה בבקשה לגלות את הראיות החסויות לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות. לטענת בא-כוח המבקש, התעודה מנוסחת באופן כוללני וגורף ביותר ולכן יש קושי בהכוונת העתירה אך ורק לנושאים וסוגיות ספציפיות. מטעם זה מתבקש גילוי מלוא חומרי החקירה החסויים. כמו-כן טוען בא-כוח המבקש, כי בתיק נערכה חקירה, שיש יסוד להניח, שבמהלכה בוצעו פעולות חקירה שונות ומגוונות שלגביהן לא נמסר כל מידע להגנה, למרות שלמידע בדבר שיטות ודרכי הפעולה, עשויה להיות חשיבות רבה להגנתו של המבקש. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המבקש, כי לדברי המבקש, ההודעות נגבו ממנו באמצעים פסולים, תוך איומים לפגיעה בבני משפחתו ותוך שימוש במצבו הנפשי והגופני הרעוע ולחץ גופני ונפשי ממושך.

           ביום 19.7.05 נערך דיון בפני. לאחר ששמעתי את טענותיהם של באי-כוח הצדדים, הובא לעיוני, בהתאם להוראות סעיף 46(א) לפקודת הראיות, חומר הראיות החסוי שבו מדובר במעמד בא-כוח המשיבה ונציגים של שירות הביטחון הכללי, אשר הוסיפו הסברים ובהעדרם של המבקש ובא-כוחו.

           סעיף 44(א) לפקודת הראיות קובע:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה... אלא אם מצא שופט בית המשפט העליון, על פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש ל לגלותה."   

           על פרשנות סעיף 44(א) לפקודת הראיות, קבע חברי הנשיא א' ברק בב"ש 838/04 ליבני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (3) 729, בעמ' 735-739:

"שני אינטרסים אלה - של משפט הוגן ושל ביטחון המדינה - נלחמים על הבכורה ויש להכריע ביניהם. אין זו רק התנגשות בין אינטרס הפרט לאינטרס הציבור. זו גם התנגשות בין שני אינטרסים, שלציבור עניין בהם.....

'עשיית צדק' בהקשר זה משמעותה ניהול הליך פלילי הוגן, שיש בו כדי לחשוף את האמת ולא לגרום לעיוות דין ולאותו נאשם ספציפי העומד לדין. על-כן, אם חומר החקירה, אשר לגביו חל החיסיון, חיוני הוא להגנת הנאשם, כי אז, בוודאי, הצדק דורש את גילויו, ושיקול זה עדיף על-פני כל שיקול ביטחוני אפשרי. שום נימוק ביטחוני, ויהא הוא הנכבד ביותר, אינו שוקל יותר, במשקלותיו היחסיות של הליך פלילי נתון, ממשקל הרשעתו של חף מפשע, עדיף זיכויו של נאשם, שאת אשמתו אין להוכיח בשל הצורך לגלות ראיה שיש אינטרס ביטחוני שלא לגלותה, על-פני הרשעתו של נאשם, שאת חפותו אין להוכיח בשל הצורך שלא לגלות ראיה חסויה...

...המבחן הקבוע בסעיף 44(א) לפקודת הראיות, מחייב בדיקה שהיא אינדיווידואלית וספציפית. הוא מחייב בחנית ערכה ההוכחתי של הראיה במסגרת המשפט, שבו מבקשים את הגשתה...".

           כמו-כן, קבע חברי המשנה לנשיא מ' חשין, כי הכלל הוא, שאם ראיה פלונית היא 'חיונית' לשם הגנתו של נאשם, כי אז לא יקיים בית-המשפט את החיסיון, אלא יורה על גילויה של הראייה (ראו ע"פ 889/96 מאזריב נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 433, בעמ' 457).

           עת בחנתי את חומר הראיות החסוי, השאלה שעמדה בפניו הייתה האם הייתה הצדקה להטלת החיסיון והאם חומר הראיות, עליו הוטל החיסיון, הינו רלוואנטי להגנתו של המבקש ואף אם חומר הראיות רלוואנטי, האם יש בו כדי להועיל להגנת המבקש או לתמוך על פניו בקו הגנתו.

           לאחר ששקלתי את נושאי החיסיון שבתעודה ובחנתי בעיון רב את הראיות החסויות, הגעתי לכלל מסקנה, כי קיימת הצדקה להטלת החיסיון. לא מצאתי בחומר החסוי בו עיינתי, חומר ראיות כזה, אשר חשיפתו מתחייבת על-מנת שלא לקפח את קו ההגנה של המבקש. בענייננו, כף אי-הגילוי עולה על הגילוי.

           אשר-על-כן, העתירה נדחית.

           ניתנה היום, ל' באב תשס"ה (4.9.05).